יום ב', טו’ בתשרי תשע”ט
    דף הבית  |  מערכת האתר  
הדרמה הקומית שיצרה הדס בן ארויה, "אנשים שהם לא אני", מכה בבטן באמירה אמינה וכואבת, בנועזות ובייחודיות שלה. סרט ביכורים מפתיע בעוצמתו ובאיכותו. לרוץ מהר ולראות!!
19:23 (07/01/17) שוש להב

מאת שוש להב לא יאומן שהצעירה הבלתי מוכרת הזו (לפחות לי), כתבה ביימה ומככבת בסרט שיצרה כמעט סולו. יצירה ענקית - בשלה, נועזת, עם סיפור אמין ומרתק, משחק מופלא (בעיקר של בן ארויה), בימוי מדוייק ובמידה הנכונה. סצינת הסיום מהפנטת וראוייה להילמד בבתי הספר לקולנוע ולאמנות! "אנשים שהם לא אני", הינו סרט הביכורים של הדס בן ארויה, שנולדה ב- 1988 באשקלון. למדה בבית הספר לקולנוע ע״ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. ב-2013 ביימה את הסרט הקצר ״סקס דול״. זהו סיפורה של ג'וי, צעירה הגרה בתל-אביב בשכירות, מחפשת שותף, חברה ואהבה. איך מפיגים את הבדידות, את הריקנות, את האכזבות? אלו הבעיות העיקריות של ג'וי, שאינה מצליחה להשתחרר מהאקס שלה. שקצת מתאהבת בבחור החדש, שיש לו בעיות והיסוסים משלו. ובינתיים היא לא מפסיקה לשכב עם בחורים שהיא לא מכירה. זה גם סיפור על צעירים תל אביביים, שכמהים לאינטימיות, אך מתים מפחד מאינטימיות,. שמדברים בלי סוף, אבל דבר שהם אומרים אינו אותנטי. שמחפשים את עצמם, אך מוצאים דברים שאינם באמת רוצים. הוקרה בינלאומית: זכה בפרס הגדול (הגרנד פרי) של פסטיבל מר דל פלטה בארגנטינה. פסטיבל מר דל פלטה הוא פסטיבל ה-A היחיד באמריקה הלטינית, וכן הגדול והחשוב ביותר באזור. זהו הסרט הישראלי הראשון שזוכה שם בפרס הגדול, וסרט הביכורים הראשון שזוכה בפרס הגדול בפסטיבל זה מאז היווסדו ב1954! בן ארויה ניצחה בתחרות את הסרט "״Moonlight" (״לאור ירח״) של בארי ג׳נקינס, שיהיה מהסרטים הבולטים השנה באוסקרים, ושהסתפק בפסטיבל בפרס השחקן, וכן את "אקווריוס", הסרט הברזילאי המדובר (שגדולים סיכוייו להיות בשורט-ליסט לאוסקר הזר), שהסתפק בפרס השחקנית. מנימוקי חבר השופטים: "הבמאית הישראלית הצעירה מפתחת דמות שחיה בהווה שאינה מרוצה ממנו, והיא אינה מרפה מעברה. עם משחק טבעי ואורגני ותסריט חריף, עם הומור רגיש ונקודת מבט צינית, היא מצליחה בסרטה הראשון והמדויק לנתח קונפליקטים, פחדים ופגיעות אוניברסלית, בצילום קרוב מאוד וזרימה מהפנטת. סרטה של הדס נולד מתוך התבוננות פנימית, שמציגה את הפחדים הגדולים ביותר המשותפים לדור שלם.״ זכייתה בפרס והחשיפה הבינלאומית הגדולה של הסרט המיוחד והמהפכני הזה (הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל לוקרנו, וזכה כמה ימים קודם גם בפרס בפסטיבל ZINEBI בספרד), עוררו גל של התלהבות מהסרט ולכותרות ענק בעיתונות המקצועית הבינלאומית. בראוו! בישראל הוגבל הסרט ע"י המועצה לביקורת סרטים, למבוגרים מעל גיל 18. דבר הבמאית: "בסמסטר האחרון שלי בבית הספר לקולנוע ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, הבנתי שגם אני, מה לעשות, חלק ממשהו. החברה המערבית מלמדת אנשים צעירים לחשוב שהם חדי-קרן מיוחדים. אבל אני לא חד-קרן. ורציתי לעשות סרט על כל אותם אנשים שגדלו במחשבה שהם חדי-קרן והתאכזבו לגלות שהם סתם עוד אנשים, סרט על החברים שלי ועל החיים הלא מיוחדים שלהם, סרט על מה שמגדיר ומאחד אותנו בזמן ובמקום הזה. היתרון הגדול בלעשות סרט על החברים שלך, זה שאפשר למצוא השראה בכל מקום. לילה אחד ישבתי בבר עם חברה, והחברה הזאת סיפרה לי סיפור: היא יצאה עם איזה בחור, שלא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל זה רק בגלל שהוא לא היה סרקסטי כמו כולם. בכל זאת היא רצתה לשכב איתו. למעשה, היא רצתה לשכב איתו עד כדי כך שהוא נלחץ ולא הצליח לתפקד. הוא רצה להישאר לישון, אבל היא אמרה לו ללכת הביתה, ובזמן שהוא התלבש הוא מלמל, כמעט שר, לעצמו: "הנה לקח לחיים, זה לקח לחיים, ממש לקח לחיים". מיד ידעתי שיש לי את הסצנה הראשונה ביד. הסרט שלי נקרא 'אנשים שהם לא אני', אבל הוא בעצם על אנשים שהם ממש כמוני: תל אביבים בני דור ה-Y שרוצים אינטימיות אבל לא מצליחים להשתחרר מהציניות. ככל שאנחנו מחוברים יותר לרגשות שלנו, כך אנחנו נתפשים כחלשים יותר. ולהפך: ככל שאנחנו מרוחקים יותר מעצמנו כך אנחנו חזקים יותר כביכול. לצלם סרט על אנשים לא אותנטיים דורש מידה רבה של אותנטיות. לכן צילמתי כמעט את כל הסרט לפי הסדר הכרונולוגי של הסצנות. לכן ליהקתי גם נונ-אקטרס. לכן מצאתי את עצמי משחקת בתפקיד הראשי. כי רציתי לעשות סרט עליי, על החברים שלי ועל הדור שלי. רציתי לעשות סרט שהוא לא ביוגרפי ולא פורנוגרפי, סרט שיראה את מה שעובר על הרבה אנשים בגיל שלי, פה בתל אביב, עם הגברים התל אביבים והפמיליאריות הישראלית הזאת, שהיא אחלה דרך לא לדבר באמת, לא להביע רגשות, לא להודות בחולשות. אני בעיקר מקווה שהצלחתי להציב מראה מספיק חדה, כך שמי שיראה את הסרט יזהה את עצמו ויצחק על עצמו קצת". בהשתתפות: ג׳וי - הדס בן ארויה ניר - יונתן בר-אור אורן - מאיר טולדנו יונתן - נצר חריט מיכל - הגר אנוש כתיבה בימוי והפקה - הדס בן ארויה הפקה בפועל - גילי פורת ורעות ארבל צילום - מידן ארמה עריכה - אור לי-טל עיצוב אמנותי - שיר קליימן עיצוב פסקול ומיקס - ניל גיבס מוזיקה - יובל שנהר ישראל 2016, 80 דקות הופק בתמיכת ביה"ס לקולנוע ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת ת״א, קרן בלבטניק, קרן יהושע רבינוביץ ,קרן גשר לקולנוע רב תרבותי https://www.youtube.com/watch?v=M-U-qM4TfQU (צילום: מידן ארמה, גילי לוי)

 
 
תרבות בידור ואמנות
סרטים  
תיאטרון  
אופרות  
מחול ובלט  
אמנות ותערוכות  
מוזיקה  
מופעי בידור  
ספרים ומילים  
פסטיבלים  
טלויזיה  
תיירות
קולינריה
צרכנות
אופנה
טיפוח ויופי
עיצוב אדריכלות ונדל"ן
מדע טכנולוגיה וכלכלה
הורים ילדים ונוער
חברה וקהילה
אקולוגיה וארכיאולוגיה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
בריאות ספורט וכושר
רכילות
מבצעים והזדמנויות
חדשות בעולם