יום ב', טו’ בתשרי תשע”ט
    דף הבית  |  מערכת האתר  
בפעם הראשונה בתערוכה אחת - המפה באמנות הישראלית, עם מיטב האמנים הישראלים. "המפה - לקרוא בין הקווים", המוזיאון א"י, ת"א-רמת אביב. אוצרת: בתיה דונר
18:40 (11/03/18) שוש להב

לרגל שנת ה-70 למדינת ישראל, תיפתח עונת תערוכות מיוחדת במוזיאון ארץ ישראל, ת"א (ברמת אביב), שתעסוק בנושאים בהשראת החוויה הישראלית: מהמפה ועד הפיקניק, מהטבע ועד התרבות והאמנות, ובקסם הרבגוני של אחת המדינות המרתקות בעולם. ראשונה תוצג תערוכת הדגל "המפה - לקרוא בין הקווים", ובה 150 עבודות של כ-50 אמנים ישראלים בולטים. המפה היא דגם, היא תבנית נוף המולדת, היא מהדהדת מראות נוף, ריחות, טעמים וזיכרונות ומאחדת אידיאה סמלית וטריטוריה לחוויה של התקשרות אישית ולתחושות של שייכות. בתערוכה יוצגו יחסי הגומלין בין נופי המולדת, מפת ישראל ויוצריה, כפי שהם באים לידי ביטוי בייצוגיה בתרבות ובאמנות. בין העבודות מיטב היצירות של אמנים ישראלים מכל הדורות, בהם: מיכאל סגן-כהן, מיכה אולמן, דוד טרטקובר, ציבי גבע, גל ויינשטיין, אפרת נתן, דגנית ברסט, פריד אבו שקרה, זויה צ'רקסקי, שריף ואכד, אריאן ליטמן ועוד. המפות אומרות לנו איפה נמצא משהו ואיך אפשר להגיע אליו. על חשיבות המפה ועל הדרך שבה היא טוענת לקיומם של דברים, מתווה את הזיקות וההקשרים המרחביים ביניהם, ועל כך יעידו מטפורות שנקשרו בשמה: "למַפּות", "לשים על המפה", "להסיר מהמפה", "מחוץ למפה" ועוד... מטאפורות אלה מתייחסות למרחב המפה ולטריטוריה המיוצגת בה, כאל שדה פעולה דינמי הנתון לשינויים תמידיים. ואכן מפות, כמו מיתוסים, חדלות להיות רלוונטיות והופכות להיות פריטי עבר היסטוריים, כשהנרטיב שלהן אינו משרת עוד את החברה שעל פי צפניה הן שורטטו. בתיה דונר, אוצרת התערוכה: "קשה לחמוק מסוגיות פוליטיות בתערוכה המציגה את מפת ישראל כנושאה. עם זאת, אפשר להתבונן ביצירות האמנות שבתערוכה מעבר לשורה של קלישאות, הנוטות לאתחל אצל הצופה מנגנון תגובה אוטומטי. אפשר לזהות מאחורי שכבה של דימויים וסמלים מוכרים, המשתכפלים ביצירות רבות, ייצוג של עולמות חווייתיים וערכים, שבכוחם לחצות מחלוקות ומגזרים פוליטיים ולהסיט אותם לרגע הצידה. בניסיון לחלץ ערכי יסוד מתוך הרעש הפוליטי ולעמוד על מושגים המחברים אדם לסביבת חייו מוצג בתערוכה הקשר למקום במובנו כבית וכמולדת. לדבריה, קשר זה נחשף בשורה של מבטים פרשניים, באמצעות ייצוגים ויצירות של מפות, מטפורות ודימויי נוף ואדם". מתוך העבודות בתערוכה: ברוח זו, עבודותיהם של אורי ריזמן, אברהם אופק ומיכה אולמן, נוגעות בקשר הרגשי העמוק של אדם למקום, כאשר בחינת מושא השאיפה ומוקד הבעייתיות של הישראליות מאשר איתור של מקומיות ילידית. ביצירתה 'אוהל' מנתקת אפרת נתן מהקרקע את האוהל החלוצי, אחד מסמליו המובהקים של נוף ההתיישבות הציונית המוקדמת, ומעקרת אותו מתפקידיו השימושיים כשהיא בוחרת לתלות אותו על הקיר כשריד מקודש (relic) לעבר הירואי. עבודתו של דוד טרטקובר, 'ארץ נהדרת' חוזרת אל מקורות קלאסיים, סוגרת את מעגל האוטופיה ומחבלת בו בעת ובעונה אחת. ביצירתו 'נהלל' מציג גל וינשטיין את תבנית מושב העובדים המוכר במבט מלמעלה כקלישאה של נוף תרבותי מעובד, שהתקבעה בתודעה הקולקטיבית. הכיסא שמציג אבנר בר-חמא נקשר לעקירת יישובי גוש קטיף בהוראת ממשלת ישראל. על גב הכיסא נרשמו שתי כותרות מנוגדות: "התיישבות" ו"עקירה-קרע-קריעה. ציבי גבע בציורו 'ארץ ישראל (מהזיכרון)', רותם כלוגו את מפת הקו הירוק לאמירה שהיא בעיקרה אישית. גבע מדבר על המפה כייצוג של מהות, ודרכה - על קהילת זיכרון ועל ההיסטוריה. ד"ר דבי הרשמן, אוצרת ראשית מוז״א: "מוז"א הוא מוזיאון רב-תחומי המציג תרבות ישראלית, בעבר ובהווה. הרוח החדשה של תוכנית התערוכות המתחלפות, מבקשת ליצור חיבורים עכשוויים ונועזים בין ההיבטים התרבותיים המגוונים שהמוזיאון עוסק בהם, ביניהם ארכיאולוגיה, אתנוגרפיה, אמנויות שימושיות, אמנות, צילום ותיעוד החברה הישראלית, ולהרחיב אותם". במסגרת התערוכה יתקיימו מפגשים מרתקים, שיחי גלריה, אירועים, סיורים ועוד. 15 במרץ 2018 - אירוע פתיחה חגיגי, נעילה: 31 ביולי 2018, אוצרת: בתיה דונר מחירי כניסה למוזיאון: ילדים עד גיל 18 ללא תשלום, מבוגר 52 ₪, תושב תל-אביב 42 ₪, גמלאי 26 ₪ פרטים נוספים באתר המוזיאון: www.eretzmuseum.org.il (צילום: אברהם חי; אסתר כהן)

 
 
תרבות בידור ואמנות
סרטים  
תיאטרון  
אופרות  
מחול ובלט  
אמנות ותערוכות  
מוזיקה  
מופעי בידור  
ספרים ומילים  
פסטיבלים  
טלויזיה  
תיירות
קולינריה
צרכנות
אופנה
טיפוח ויופי
עיצוב אדריכלות ונדל"ן
מדע טכנולוגיה וכלכלה
הורים ילדים ונוער
חברה וקהילה
אקולוגיה וארכיאולוגיה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
בריאות ספורט וכושר
רכילות
מבצעים והזדמנויות
חדשות בעולם