"אַהֲבָה מֵחָרוּז שֵׁנִי" : ספרו החדש והמְלַבֵּב של עו"ד בני דון-יְחִייא

כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ לְתִּקְשׁוֹרֶת יְעִילָה

בֵּין אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ: אַף מִלָּה רְעִילָה!

אם יש מישהו שההגדרה "אין רגע דל" מתאימה לו, הוא עו"ד בני דון-יְחִייא, איש אשכולות,שידו האחת עוסקת בעולם המשפטי והשנייה אוחזת בעולם התקשורת והתרבות.

עו"ד דון-יְחִייא הוא מבכירי עורכי הדין לדיני משפחה וירושה, העוסק בתחומים אלה מעל 45 שנה. הוא כותב בעיתונות העברית ומתראיין בכלי התקשורת השונים. מחבר ספרי עיון, שירה, הומור וחרוזים. מעלה ומופיע במופעים משלו, העוסקים בעיקר בזוגות ובזוגיות, מזווית מקורית ומרובת הומור, והרבה הומור יהודי. הוא אוהב תרבות, צופה בסרטים והצגות וגם סוג של סלב. כיוון שאנו מכירים אישית כבר שנים ארוכות, אני יכולה להעיד שהוא אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ (במובן הכי-טוב). אבל הסיבה העיקרית לכתבה זו, היא הוצאת ספרו החדש וה- 17 (!) במספר, "אהבה מחרוז שני".

הספר "אהבה מחרוז שני" - מבחר אמרות בחרוזים, על אהבה ונישואים, שלום בית וגרושים, משפחה וילדים, כולל 33 מדורים שימושיים ובהם אמרות, רעיונות ותובנות, וחשוב - גם טיפים לזוגיות טובה יותר. זה ספר שקל לי לכנותו כמלבב, מחוייך ומהנה. הוצאת ספר חדש דומה בעיני ללידת ילד. אז מבחינתי, ראיון הוא הפיתרון.

הנה הנה ראיון עם עו"ד בני דון-יחייא, להוצאת ספרו החדש "אהבה מחרוז שני":

הוצאת לפני כשנה את ספרך "אהבה מחרוז ראשון". מדוע ספר חרוזים נוסף?

בשירה המודרנית החרוז יצא לפנסיה מוקדמת. אני מנסה להחזיר אותו לשוק העבודה. אני רואה זאת בצער, כי נשמת השירה היא החרוזים המוזיקליים המנעימים את הקריאה. ספריי נותנים כבוד לחרוז. התאמצתי, יחד עם עורכת הספר, המשוררת עידית גילאור, ללטש חרוז מושלמים. הפסוק בספר דברים אומר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". אברהם אבן עזרא, שהיה חרזן עילאי ולא סבל חרוזים בינוניים, כתב לפני אלף שנים: "לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו", והוא הדגים מהו חרוז זהב: "שלח את השור לארץ המישור ואת החמור להר המור".

בעטיפת הספר תיארת את מטרתו: לְפּוֹסְטִים כּוֹבְשִׁים וּלְתִבּוּל מִפְגָּשִׁים, לְמִסְרוֹנֵי תּוֹבָנָה וּלְפִּתְקֵי מַתָּנָה, לְמִכְתְּבֵי אַהֲבָה וּלְסִעוּרֵי חֲשִׁיבָה. למה אנשים אוהבים חרוזים?

כי החרוזים צובעים את המילים. הם מתנגנים והם מרככים את המסרים הגלומים בהם: כשאומרים אמת ישירה - היא מכאיבה. כשאומרים אותה מחורזת - היא מחייכת. החרוז עוזר לזיכרון לשמור מה שהלב רוצה לזכור. נאום של שעה - מתאדה. משפט מחורז - מתמגנט על המקרר עשרים שנה.

חרוזיך אינם רק גדושי תובנות והומור, אלא גם קצרים מאוד. השקעת במכוון בצמצום?

ודאי. החרוזים קצרים, כי הסבלנות של כולנו מתקצרת יותר ויותר בעידן שבו הערוצים השונים מפציצים אותנו בכמויות צונאמיות של מילים. לאנשים אין זמן והם קצרי רוח, ולכן גובר הצורך לומר משהו משמעותי במילים ספורות מדויקות, ורצוי בחרוז שמתבקש לצטט אותו, או למסרר בוואטסאפ. חרוז קצר טוב, מוציא את המקסימום מהמינימום. הוא כמו ספלון אספרסו: קטן, מרוכז ומעיר.

תרצה לתת כמה דוגמיות?

תַּרְפֶּה - הַזְּמַן יְרַפֵּא / נַקֶּמֶת אֵינָהּ מְשַׁקֶּמֶת / הַאֲשָׁמוֹת עוֹשׂוֹת שַׁמּוֹת / יֵשׁ מָזוֹר בְּלַעֲזוֹר / בְּלִי נָשִׁים - אֶת מִי נַאֲשִׁים?

מדוע אתה נמשך כל-כך להומור? ספריך משופעים בתבלין הזה ואתה גם מעלה מופעים הומוריסטיים על זוגיות ועל הומור יהודי?

כשאנשים צוחקים, הם בדרך כלל לא הורגים אחד את השני. בספרו של זאב ז'בוטינסקי, "שמשון", מופיעה צוואתו של שמשון לעם ישראל: "איספו ברזל, המליכו מלך ולימדו לצחוק". ראיית עולם מחויכת משמעה בעיניי: אופטימיות, ראיית הטוב, תקווה שהכול יסתדר. בנישואים, ההומור הוא מטף כיבוי בסלון.

חרוזים רבים בספריך עוסקים בטעם החיים: אהבה. אין ספק שהאהבה מניעה את בני האדם, זה גם מה שמניע אותך לכתוב כל-כך הרבה עליה?

ודאי. "הַמַּעֲטֶפֶת הַמְּשׁוּתֶפֶת לְזוּג מִשָּׁמַיִם - וְרוּחַ אֱלוֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַשְּׁנַיִם". מאיר שלו כתב ב"כימים אחדים": "אם לאהוב לא עולה כסף, למה כולם קמצנים באהבה?" השאלה הזו מעסיקה אותי, ואין לי תשובה. כך גם עד היום לא ברור לי איך שנאה עזה תופסת את מקומה של אהבה גדולה. בספרי האחרון כתבתי על כך: תַּעֲלוּמָה: אֵיךְ וְעַל מָה נֶּפֶשׁ תְּאוֹמָה מְפַנָּה אֶת מְקוֹמָהּ לְנֶפֶשׁ תְּהוֹמָה?

לא מעט חרוזים בספריך עוסקים בערך האמת. אני משערת כי הדבר נובע מכך שבמאבקי גירושים, האמת אינה מככבת במיוחד?

אין ספק שזה מה שמושך אותי לכתוב על אמת. אבל אתקן אותך: האמת אינה מצרך החודש לא רק בעת גירושים. נישואים הם, במידה רבה, נשף מסיכות בלתי פוסק. נוכחתי כי תכופות אנשים אינם רוצים להסיר את המסיכה מבן זוגם, וגם לא מעצמם. כולנו חוששים ממה שנגלה. אחד החרוזים בספר בנושא זה הוא: שְׁלוֹשָׁה צְדָדִים לַמַּטְבֵּעַ כְּשֶׁזּוּג מִתְ‏עַמֵּת: הַצַּד שֶׁלּוֹ, הַצַּד שֶׁלָּהּ - וְהָאֱמֶת. וחרוז אחר באותה רוח: זוֹ הַדֶּרֶךְ לַמְּרִיבוֹת לְהִיפָּתֵר: כָּל צַד צוֹדֵק - אַךְ הַשֵּׁנִי מְעַט יוֹתֵר.

מה מניע אותך ליצור ולכתוב?

אולי משום שאבי וסבי היו סופרים, ואולי מתוך שיעמום. אני עוסק עשרות שנים באותו מקצוע. טיפלתי בכמויות אדירות של זוגות שהיו מצויים בתקופה הקשה ביותר בחייהם. נאבקתי, ואני עדיין עושה זאת, בתיקי ירושה ומשפחה בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים. הרגשתי כנראה צורך לעשות עוד משהו, שונה, מרענן. כך התחלתי לכתוב, וזו הסיבה שאני עולה על במות עם המופעים שלי.

כפי שאני מכירה אותך, אתה כבר עובד על "אהבה מחרוז שלישי"?

בינגו, שוש. רוצה טעימה? אנשים, כפי שאמרתי, נוטים להאריך בדיבור ובכתיבה, לפעמים כדי להרשים. התוצאה: הם מרדימים. אחד החרוזים בספר הבא יהיה: בַּדּוּאֵל לַדּוּ - קַבֵּל טִיפּ שֶׁתַּעֲרִיךְ: אַל תַּאֲרִיךְ אַחֲרֵי הַתַּאֲרִיךְ.

על מה עוד אתה שוקד בימים אלה?

עומד לצאת ספרי ה-18: "50 אימרות שנונות נבחרות". ליקטתי אותן ממקורות רבים. העבודה על הספר גרמה לי הנאה אך גם מצוקה - מה לבחור מתוך אוקיינוס האימרות. אמירה קצרה, אפוריזם בלעז, מוגדרת כמשפט תמציתי, זכיר וקולע, שמנסח עיקרון או אמת. מסביבנו רעש בלתי פוסק: מסכים מרצדים, הודעות צצות, התראות קופצות, סרטונים מציפים. בעידן כזה, האימרה השנונה מזקקת במשפט אחד - תבונה שאינה מצויה בדף גדוש מלל. היא פנס קטן המאיר פינות של אמת מזווית מפתיעה.

תוכל לתת לי 'חרוז מחץ' המתאים לימים הקשים שאנו מצויים בהם?

נראה לי כי מה שדרוש לנו, והוא קיים למעשה כל ימי קיומו של העם היהודי, הוא תקווה, אופטימיות. וזה החרוז: כְּשֶׁמַּפְצִיעִים בְּקִיעִים וְהַקֶּשֶׁר מִתְקַדֵּר נוֹסְקִים עִם לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹרֵר: "דֶּרֶךְ הַסְּדָקִים הָאוֹר חוֹדֵר".

**

המלצה: הספר "אהבה מחרוז שני", מומלץ כמתנה לימי הולדת, אירועים וחגים, וללא-סיבה למי שאוהבים.

"אהבה מחרוז שני" - מבחר אמרות ותובנות, בחרוזים הספר ראה אור בהוצאת ביתן (זמורה-ביתן לשעבר) מלווה במבחר תמונות מרהיבות 80 עמ', כריכה קשה, 74 ₪ לקנייה בהוצאת ביתן (052-6873055) וברשתות וחנויות הספרים

(צילום: שוש להב)